הלכות שירים

תשובה:

ממקומות רבים בגמרא ניתן ללמוד שיש בעיה של ממש לשמוע שירי אהבה, בוודאי כאלה שיש בהם משום עניינים של יצר ולא רק "אהבה טהורה". חכמים אומרים שהיו מקומות בארץ ישראל שחרבו בגלל ששמעו בהם שירי עגבים, והשולחן ערוך פוסק שאסור לאדם לגרות יצר הרע בעצמו (כמו לקרוא ספרים שיש בהם תוכן כזה וכדומה). 
הגמרא אומרת שאפילו לעשות פסוקים שירים של "הנאה" יש בזה בעיה.
חכמים אפילו חשבו לגנוז את שיר השירים של שלמה המלך בגלל שיש בו דברי אהבה שיכולים להיראות כאהבה פשוטה ולא צנועה.

מותר לשמוע שירים שמחים, בוודאי שירים של קרבה להשם, אבל גם שירי טבע, יין וכדומה. נראה שגם שירי אהבה שהם לא ענייני יצר, אלא עוסקים באהבה במובן הטהור שלה, יכולים לבוא בחשבון, אם כי קשה מאוד לחלק במדוייק. תהילים, לדוגמא, הוא כולו ספר שירים מותרים ויש בו שירי אלוקות, שירי שבח לטבע (כמו מזמור ברכי נפשי) שירים שמתארים את הסבל של דוד, תפילות על נפילת אוייבים וכדומה... כל זה ודאי מותר.

לגבי הקשר בין היוצר ליצירה, אני סבור שיש קשר. חכמים אוסרים ללמוד חכמה יוונית בגלל עצם היווניות שבה, ויש פעמים רבות שבהם רואים שעצם הלידה של משהו מדבר איסור יוצר איסור. מרשעים יצא רשע. הרב קוק מסביר שאפילו על פי עצם בחירת המילים, וההקשרים, אפשר לדעת את הרמה הרוחנית של האדם. אז ממילא שהוא ברמה רוחנית נמוכה, יוציא מתחת ידו דברים נמוכים. וגם ההיפך הוא הנכון... אדם רוחני עליון יוצא דברים רוחניים.